יום שבת, 11 בנובמבר 2017

הלכנו לחפש חלמוניות ומצאנו פיל!


החלמוניות פורחות אצלינו בסתיו במגוון אתרים מן הצפון ועד הדרום. אתר  פחות נגיש וידוע נמצא במורדות הגלבוע היורדים אל עבר נחל בזק (הסימון חלמונית גדולה מופיע על המפה). 
חלמונית בח'ירבת בזרה
אתר הפריחה נמצא מדרום למלכישוע בסמוך לח'ירבת נר, אך יש צורך ללכת כ - 15-30 דקות עד האתר. את הרכב משאירים בבית המוכתר, שנמצא במפגש שבילי הרכב כחול-שחור (דרך עפר תלולה שיורדת אל העמק). משם ממשיך שביל הולכי רגל מסומן אדום שמוליך דרומה לכיוון נחל בזק וח'ירבת ביזרה.


בית המוכתר- משם יש ללכת ברגל אל סלע הפיל והחלמוניות
הסמ"ש האדום מושך פחות או יותר על אותו קו גובה ובדרך רואים לא מעט צבאים וכן את תחנות הצואה שלהם. גם משפחות שפני סלע רצות ומתחבאות בינות לסלעים.

אחרי כמה מאות מטרים השביל חוצה ערוץ נחל קטן ולאחריו ממשיך השביל מעל המצוקים. מספר רוג'ומים מסמנים את מיקום סלע הפיל (גם מופיע במפת הסמ"ש). אם יורדים מתחת למצוק לאט ובזהירות מגיעים מיד אל הסלע המרשים שאכן דומה לראש של פיל.
כשכלב ופיל נפגשים
לאחר הביקור בסלע עולים חזרה אל המצוק וממשיכים עם הסימון עד הירידה אל ח'ירבת ביזרה. מעל החורבות פוגשים בסמ"ש שחור שממנו מתחילים בטיפוס לכיוון הר אבנר, מסלול הליכה  יפה שאורך מספר שעות (מאתר I NATURE). החלמוניות עצמן נמצאות באזור החורבות מתחת למפגש השבילים וכן מתחת למצוק שממזרח.


סיורים באזור של חברי פורום אג'נדה טיולים ואתרים. וגם כאן 
וכאן

עדכון (11/11/17) משמעון כהן- בנ.ג 315 'מאחורי' בית המוכתר יש מקבץ מרשים של חלמונוית.
דגשים:
ההליכה לאורך המצוק לא קלה ויש צורך להיצמד אל הסימון ולא להתקרב לשפת המצוק. גם הירידה אל סלע הפיל לא פשוטה ויש לנקוט משנה זהירות. כדאי ללכת בקבוצה ולא לבד- האזור לרוב שומם ולא תמיד פוגשים מטיילים נוספים.
הכוונה בפרסום היא להנגיש ולחשוף מוקדי עניין בארצנו ואין כאן המלצה לטייל במקומות אסורים או לפרסם טיולים כאלה.











יום שישי, 23 ביוני 2017

רק בגבעה- אירועים, מקומות ומושגים מחיי מעין צבי


שיירת חג השבועות
כבר בשנת 1943 הונהגה על-פי יוזמתו של רכז תרבות דאז, חיים מסד, תהלוכה דרך שדות המשק כפתיח לטקס הביכורים עצמו. כל חג שבועות אורגנה שיירה של כל רכבי הקיבוץ, שירדה מהקיבוץ (המשטרה ושוטרים בני מעין-צבי היו עוצרים את התנועה בכביש 4) למסע בשדות ובבריכות הדגים. ווידאו של השיירה והחג שצילם ג'וני מסד ב1991
•בתמונה:השיירה בירידה לצומת זיכרון ובין בריכות הדגים (צולם ע"י אמירה סלע
, סוף שנות ה80)



באר בֶּה (צילום משנות ה 50/60 של מיכאל לווין)
בגרמנית:אָה, בֶּה, צֶה, דֶה, אֶף, גֶה. (a, b, c, d, f, g)
רבים ממקימי הקיבוץ יוצאי גרמניה, וכך זכו הבארות וגם חלקות המטעים לשמות
האלפא-ביית בהגייה בגרמנית. הבארות אָה, בֶּה, צֶה היו קיימות עוד לפני התיישבות הקבוצה והן שירתו את פרדס 'נזלה' בעזרת מערכת תעלות השקיה.

העדר (צילום: שמעון זיגמנד)
עדר הבקר לבשר החל בשותפות עם איכר מבנימינה במהלך שנות החמישים ובהמשך עבר העדר לניהול מלא של הקבוצה. בשטח שממערב לבריכה 4 הוקמה מכלאה ואזור לכינוס הבקר, כאשר שטחי המרעה השתרעו מטנטורה ועד למעגן מיכאל ואף באזור 'שטח יופי' בהר.

'המיחוטל' 
מיחוטל-מכשיר מכני חדיש (מפורום יידיש בתפוז).
המיחוטל הוא מתקן של שתי בריכות מים, שמהן שולחים את הדגים לשיווק. המתקן מאפשר לאחסן את הדגים עוד יום לפני המשלוח, וממנו נשפכים הדגים ישירות אל המשאית. כך אפשר להגיע ליותר ממשלוח דגים אחד ביום וניתן להכין את הכמות הרצויה ליום המחרת.

ביצת דיפל'ה שמו הערבי של ההרדוף 
חלקו התחתון של נחל דליה, בין כביש החוף להישפכו של הנחל לים. בשל רכסי הכורכר נוצרה הביצה המשתרעת בין בריכות הדגים, ובעבר היה ניסיון להפוך אותה לבריכת דגים, ניסיון שנכשל עקב קיום נביעות טבעיות בביצה, שמנעו את ויסות מפלס המים במקום.

 באסלוור 
'הביצה' או 'באס אל הווא' (קצה החווה). כך נקרא השטח שבין רכס הכורכר לבין הים. השטח החולי ובעל נוף הדיונות ניתן למעין צבי לשם חפירת בריכות בתחילת שנות ה 50  לאחר מו"מ עם פיק"א.



מלכת הפרחים- חוטמית זיפנית
רק במעין-צבי (כנראה) נקרא הפרח כך, משום שהוא צומח לגובה, ויפה כמו מלכה
לפי: נגה זיוון, גן ניצן




'הפטרייה' (שרידי הפטרייה האחרונה,1988. צילום-יוסק'ה נדלר)
צורת בנייה ייחודית למעין-צבי בראשית ימיה. לפטרייה הייתה צורת אוהל, בסיסה בנוי אבנים, וכיפה מעל הבסיס המעוגל שהוכנה מעמודי אקליפטוס שתומכים רצועת בד מרוחה בזפת.כיום שוקמה הפטרייה מחדש (קישור) וניתן להתרשם ממנה ב'גן אליעזר' בו גם תערוכת כלים ישנים, קקטוסים רבים, ופינות ישיבה.




 'מערת החזירים'
מערה בצלע הכרמל, על דרך שביל הביוב, שלפי התמונה למטה אפשר לראות שחזירים לא יכלו להיכנס לתוכה...
 שמה של המערה מיוחס ליוסי זיוון






'הגשר הרומי'
במעבר של נחל דליה את רכס הכורכר, מערבית למחלף פארדיס, נמצא גשר האבן הקשתי שנבנה ב 1898 בשביל מעבר הכרכרה של קיסר גרמניה בעת ביקורו בא"י.
 בקיבוץ בתור ילדים היינו מטיילים לאזור והגננות והמטפלות תמיד קראו לגשר
, הגשר הרומי....




‎'הבלוואר'
משאית מעודפי שלל של צה"ל, שפיזרה מזון בבריכות הדגים על ידי לחץ אוויר ממפוח. נחשבה פריצת דרך, ומפתחיה אברי גרין, איתמר שטולצמן ושלמה לוי(קולה) זכו ב"פרס קפלן" מטעם הסתדרות העובדים הכללית ב1958 (מתוך ספר היובל למעין-צבי).



מצפה שמעון
על שם שמעון אנגרס ז"ל ,שנספה בתאונת דרכים ב 1958.
 במצפה ישנה יד זיכרון לבני הקיבוץ שנפלו במלחמות ישראל, יד לזכר הטייס אמנון מניב ופינות ישיבה מול הנוף.

 
קישור לאלבום בפייסבוק עם ציוני דרך בהקמת מצפה שמעון




'העמדה'
במהלך מלחמת השחרור נבנו 8 עמדות הגנה מסביב לקיבוץ. זו כנראה עמדה מספר 2. כשנבנתה העמדה היא הייתה מרוחקת מאזור הישוב, ובבנייתה נעזרו בערביי האזור וגמליהם. (לפי שלמה טמיר, מתוך:סיפורי המקום-מעין-צבי בת 50).




'נחל אלפרדו'
רוב תעלות הניקוז בקיבוץ (וידיאו של התעלות מתחת לבית משפחת רכס שוצפות) התחברו בסופן לתעלה אחת ליד הבית של אלפרדו זרון (ומכאן שמו של הנחל), ומשם בנחל שירד מההר ליד מצפה שמעון ועד לכביש מספר 4.




'הרב קומתי'
הבניין בן 4 קומות (רצו 7, תושבי זכרון התנגדו) שכן בין מבני האולפן לצריפים. הבניין מעולם לא נצבע ולא הותקנה בו מעלית (פיר היה), אך החדרים היו ברמה גבוהה, והנוף מהקומות העליונות עוצר נשימה. (קישור לתמונות של זיו סגל בפייסבוק שמתעדות את הריסת הבניין ב2004)



'שטח יופי'
נקרא על שם יהודי דרום-אפריקאי בשם יופה, לו היה שייך השטח בעבר. השם שטח יופי נשמר בשל החורש הטבעי, וחיות הבר הרבות שהתגוררו שם (צביים, חזירי-בר, ציפורים וכו').

 כיום באזור בנויה שכונת "השמורה", שכונת מגורים של זיכרון-יעקב







 חציית בריכה 28
מסורת בצוות המדגה שהחלה כהתערבות בין פוניו לג'קי שדה. החוצים צריכים לעבור דרך הבריכה, בתוך הבוץ העמוק דרך של 800 מטר מצדה המערבי למזרחי.



יום רביעי, 1 באפריל 2015

שנת 2010- המלצות לטיולים בקעת כנרות וסביבת הכנרת- נכתב בסגנון היתולי לעיתון הקיבוצניקים זצ"ל 'במקום' (אולי גם לעיתון אגודת הסטודנטים?)

בקעת כנרות-כי יאללה נוסעים לצפון זה לא רק גולן וגליל עליון:
המלצות לטיולים באזור הכנרת גם אם אתם מיטיבי לכת, מיטיבי שבת, מיטיבי לדת ומיטיבי לסת. כל אחד יכול למצוא את הטיול שמתאים לו

מטיבי שבת-זולה בירדנית
כל עם ישראל יושב בחופי הכנרת.  אלטרנטיבה טובה היא הירדן הדרומי שיוצא מהכנרת .
מה ואיך אפשר להיכנס אל הירדן דרך אתר הטבילה של הנוצרים, ואתר הקיאקים רוב-רוי. אופציה נוספת היא להיכנס לדגניה א', לנסוע בשביל ההיקפי למערבו של הקיבוץ ולחנות בצד לאורך הגדר. עוברים שער להולכי רגל, 100 מטר הליכה ומגיעים אל עצי האיקליפטוס לאורך הירדן, מקום מושלם לזולה.
אטרקציה מגניבה חבלים לקפיצות טרזן אל המים.
סיפור לנכדים "ופתאום אנחנו רואים בגדה השנייה את המטיילות מתפשטות טופ-לס וקופצות למים! בטח תיירות..."

מטיבי ציונות
מה ואיך ביקור באתר נהריים של פינחס רוטנברג שניצל את מי הירמוך והירדן להפקת חשמל. הכניסה מזרחה על כביש מס' 90 לאשדות יעקב איחוד וישר ימינה דרך מסעדת צל תמר.
אטרקציה מגניבה כיום האתר בשטח ירדן, אך בתיאום מראש ניתן להיכנס לשטח האתר ולבקר במערכת הסכרים, תחנת הכוח ותחנת הרכבת הבנויה בסגנון הבאוהאוס.
סיפור לנכדים בסיום הביקור מקבלים  "דרכון"  שמציין ביקור בירדן באתר נהריים.


מטיבי לדת עיר הפוליס העתיקה סוסיתא (היפוס)
מה ואיך העיר העתיקה סוסיתא, במורדות הגולן מזרחית לקיבוץ עין-גב. כק"מ דרומית לעין-גב יש פנייה מזרחה בכביש טיפה משובש שעולה לרמה. האתר נמצא בחצי הדרך ושלט ירוק של רשות שמורות הטבע מציין את איזור החנייה.
 אטרקציה מגניבה העיר שמשה כעיר מרכזית בתקופות ההלניסטית, הרומית והביזנטית, עד לחורבנה ברעידת אדמה ב 749 לספירה (כיוון נפילת המבנים והעמודים מראה על תזוזת הקרקע). באתר ניתן לראות מספר מקדשים, כנסיות ותיאטרון קטן שנחשף לאחרונה. במלחמת העצמאות נכבשה הגבעה ע"י חברי עין-גב ושמשה כמוצב קדמי של צה"ל עד למלחמת ששת הימים.
סיפור לנכדים השתתפות בחפירה ארכיאולוגית בסוסיתא (או בטבריה ובאתרים אחרים סביב הכנרת).

מטיבי לכת טיול מהירדן לנחל יבנאל,עלייה למצפה אלות וירידה למנחמיה.
מה ואיך מתחילים ללכת מחורשת האיקליפטוס לאורך הירדן על התוואי של שביל ישראל. בפתחו של נחל יבנאל מומלץ לעזוב את תוואי השביל ולהמשיך בסימון שחור לבן שחור (3222) שעולה במעלה הנחל. בתקופת החורף והאביב יש זרימה יפה של מים וצמחיה ירוקה מסביב. הסימון חוצה את הנחל, ומתחבר בשנית לשביל ישראל איתו עולים למצפה אלות ברמת סירין. מרמת סירין אפשר להמשיך מערבה עם שביל ישראל לנחל תבור או לחזור מזרחה ולרדת חזרה לעמק-הירדן דרך המושבה מנחמיה.
אטרקציה מגניבה בסיום הטיפוס,מנוחה בצל העצים עם תצפית יפה על הכנרת, הגולן, הגלעד ועמק הירדן.
סיפור לנכדים לא הולכים, רוקדים .ב'חללית' במצפה אלות. מסיבות טראנס עם הזריחה.

מטיבי לסת (ויש אופציות רבות נוספות)
1.יוסי של חומוס בקיבוץ אפיקים, ליד עץ הפיקוס הבנגלי . חומוס בשלל הצעות הגשה.
2.צל תמר בכניסה לאשדות-יעקב איחוד, מסעדה ותיקה בעמק-הירדן. בתפריט בשרים, פירות-ים, דגים, פסטות וסלטים.




קישור לעמותת התיירות של עמק-הירדן

מצגת- על עמק הירדן ממזרח לכביש 90, אתרים ומקומות לביקור

מצגת שהכנתי בשנת 2011. 
עלתה לרשת בעזרת ידידי אריה בר (ועל כך מגיעה לו התודה).
על מנת לצפות בצורה מיטבית ניתן להוריד המצגת למחשב (download בצבע ירוק)
מזרחה לכיש 90

יום שני, 3 בנובמבר 2014

המדגה הסמוי מן העין בעמק-הירדן

בריכות הדגים של בית-זרע (התל ליד הוא שרידי הכפר עובדייה). מתוך: ארכיון בית-זרע

הניסיון הרציני הראשון להחזקת דגים בבריכות בארץ, גידולם ושיווקם, היה בקורדניבעין-אפק אשר בעמק זבולון באמצע שנות השלושים. קיבוץ ניר-דוד, בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, היה ראשון הקיבוצים להכנסת המדגה כאחד מענפי המשק והחרו החזיקו אחריו משקים נוספים בעמק בית-שאן, בעמק החולה ובמפרץ עכו.

יישובי עמק הירדן החלו בפיתוח ענף המדגה בראשית שנות הארבעים, עם ריכוז אדמות הכפר הערבי צמח בידי הקרן הקיימת לישראל והקמת מפעל המים האזורי להשקיית האזור ממי הירמוך. גורמים אלו אפשרו הפניית משאבי קרקע ומים גם לשם הקמת ענף בריכות הדגים כשקבוצת כנרת וקבוצת דגניה ב' היו הראשונות לחפור בריכות בשטחי ביצות שלא צלחו לגידולי חקלאות- כנרת באפיק הקדום של מוצא הירדן מן הכנרת, ודגניה ב' בשטח ה'זור' של הירדן, אותו ניתן היה למלא מים בגרביטציה. הגורמים העיקריים להכנסת הענף לאזור היו הרצון לפתוח אפיקי פרנסה חדשים, האפשרות לניצול שטחים שלא התאימו לעיבוד חקלאי אחר ושפע מים מנהרות הירדן והירמוך.
ההצלחה הכלכלית הייתה גדולה ותוך שנתיים הוכנסו בריכות הדגים לכל קיבוצי האזור, כאשר כל יישוב החזיק בין 150 ל- 300 דונם בריכות. שטח הבריכות הכללי בעמק הירדן עמד בשנת תש"ו (1945-6) על 1734 דונם מסך של כמעט 14,000 דונם של שטחי חקלאות. הענף המשיך לגדול ולהתפתח והגיע לסך של כמעט 4000 דונם בכלל יישובי עמק הירדן בראשית שנות השישים, עם יבול של 900 טון קרפיון בשנת 1963.

מתוך: אמנון לויה- 'מקומו של ענף המדגה בתולדות ההתיישבות בשנים 1937-1949.' אוניברסיטת חיפה. 2000.

 בסוף שנות החמישים, ראשית שנות השישים חלה תפנית במעמדו של הענף. יישובי עמק הירדן נדרשו לצמצם את תצרוכת המים שלהם או לשנות את ייעודם, זאת בשל כמה סיבות: תכנית המוביל הארצי, העלייה במליחות הכנרת והירדן והטיית מי הירמוך בידי מדינות ערב. הדבר פגע קשות בכדאיות של ענף בריכות הדגים. לפיכך, המלצת תה"ל (חברת "תכנון המים לישראל בע"מ") הייתה להפסיק להזרים מים לבריכות הדגים בעמק-הירדן. בריכות הדגים צורכות כמויות מים גדולות: כ-5000 מ"ק לדונם בשנה. מתכנני החקלאות הדגישו את העובדה שבעתיד ניתן יהיה לקיים את ענף המדגה בבריכות הצורכות מים מתוקים (דוגמת אזור עמק-הירדן) רק כל עוד לא ניתן להשתמש בהם להשקיה. בפגישות של אנשי הקיבוצים עם אנשי המרכז לתכנון חקלאי דובר על צמצום ענף המדגה באזור בהדרגה עד לחיסולו בשנת 1970. בחוברת של המועצה האזורית עמק-הירדן מסוף שנת 1970, בשיחה לגבי מגמות התפתחות האזור ומשקיו, כבר לא מוזכר ענף המדגה כלל.
כיום, למעט ענף המדגה בקיבוץ אפיקים, אין עוד בריכות דגים פעילות באזור עמק-הירדן, אך ניתן למצוא שרידים בנויים של ענף המדגה בכל שטחי הקיבוצים השונים: בריכות בטון ששימשו לאחסנת הדגים לפני שיווקם לערים, סוללות אדמה שהגביהו את פני השטח ליצירת עומק מים לבריכה ו'נזירים' (נזיר- כינוי למתקן לוויסות גובה המים בבריכה). שרידי עבר אלה מייצגים מורשת תרבות ורנקולרית (יומיומית) של מבנים שנבנו מחומרים מקומיים לשימוש יומיומי, על-פי טכנולוגיות מקומיות עממיות (להבדיל מנכסי מורשת מונומנטליים שנבנו ושימשו למטרות טקסיות או הנצחה).

בריכת משלוח של הדגים לשוק- דגניה ב'


כיום ניתן למצוא שרידים אלה לקיום ענף בריכות הדגים לאורך השטחים הגובלים בנהר הירדן והירמוך. בריכת המשלוח של קבוצת כנרת (נראית כיום בשטח המדגה שהוסב בשנות השמונים של המאה הקודמת לשטח קייט ותיירות) הייתה מהראשונות שנבנו בארץ והיא באה לפתור את הצורך ב'עשיית' רשת באמצע הלילה על-ידי מספר רב של אנשים. בשטח המדגה של כנרת נשארו במקומם מכלי התערובת לאחסנת האוכל, מעלית כפות להעלאת הדגים והבריכות מלאות כולן מים. שביל ישראל עובר לאורכן של הבריכות וכך הן מהוות את המכלול השלם והנגיש ביותר שמספר את סיפור המדגה שהתקיים בעבר בעמק-הירדן.



 בריכות הדגים בשער-הגולן התפתחו בזכות 'שני משוגעים לדבר' אשר החלו בחפירת בריכות בשטח ה'זור' של הירמוך. בעת החפירה נתגלו שברי חרסים, כלי אבן וצלמיות אשר עוררו עניין בקרב הארכיאולוגים באזור ובארץ. בעקבות הממצאים ייסדו בקיבוץ חוג של חובבי עתיקות. הקיבוץ לא ביקש רישיון חפירה ומכיוון שהשטח היה אתר ארכיאולוגי הוא נקנס בבית המשפט בנצרת בסכום של 5 לירות... כאשר התמלאו הבריכות במים החלו להופיע גם ציפורים רבות שהיוו חגיגה לחובבי הטבע. ממזרח לקיבוץ ניתן לראות את שרידי סוללות העפר שהגביהו את הבריכות, את בריכת המשלוח החוסה בצל אקליפטוס ענק ומכלי אחסנת תערובת שכיום נמצאים בין עצים וסבך סמוך לגדר המערכת.
ענף המדגה בעמק-הירדן מהווה חלק מנוף ההתיישבות החקלאית היהודית של העת החדשה. על-אף שנוף זה הוא ברובו מתוכנן בידי מתכננים מקצועיים חקלאיים, הוא ראוי להיכלל בקטגוריה של נוף ורנקולרי, משום שהוא תוכנן לא משיקולי יופי ואסתטיקה אלא מתוך שיקולים יצרניים שבאו להתמודד עם קשיי האקלים, הקרקע, הטופוגרפיה וההשקיה. לנוף החקלאי של עמק הירדן תרומה חזותית להפיכת הארץ לירוקה ופורחת ותרומה חברתית חינוכית של סיפור המורשת הציונית בשטח ובמראה עיניים. נוף  זה מהווה תשתית לפעילות נופש ותיירות ענפה ומהווה מרכיב חשוב בהכנסה של יישובי האזור.

לקריאה נוספת
בן-אריה, יהושע. עמק-הירדן התיכון. הקיבוץ המאוחד, מרחביה, 1965.
אשל, צדוק (עורך). 40 שנות מדגה בישראל. ארגון מגדלי דגים בישראל, חיפה, תש"מ.
עמית-כהן, עירית. 'מורשת תרבות ורנקולרית'. אתרים 51. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2012. עמ' 17.

בריכת המשלוח של אשדות-יעקב (איחוד?) כיום מעבר לגדר המערכת עם ירדן


מיכל אחסנת תערובת שנותר מהמדגה בשער-הגולן, סמוך לגדר המערכת עם ירדן




יום ראשון, 19 באוקטובר 2014

חלמוניות ברמה"ג- בוואדי זייתון

ברגעים אלו ממש ישנה הפריחה הגדולה של החלמוניות ברכס החזיקה.
על החלמוניות  באתר 'צמח השדה' (כתב: מייק ליבנה).
את הפרחים ניתן לראות במנחת או ללכת במסלול קצר מהר חוזק אל עין ג'ויזייה (מתוך אתר 'לכל' הרוחות').
בחזיקה 18/10/14


לקראת סוף אוקטובר ולתוך נובמבר אמורה להתחיל הפריחה לאורך מצוק מבוא חמה. מקום נוסף ופחות מוכר בו צומחת החלמונית הוא הנחל היורד מכיוון הלולים של מושב נאות גולן (במפה- וואדי א-זייתון) שמתחבר בהמשך לנחל עין-גב. בטיול בנחל בנובמבר 2012 נראו מספר רב של חלמוניות וכן נרקיסים, רקפות ותנים.

נכנסים למושב ומקיפים אותו ממזרח, כשהלולים נמצאים במורד הישוב לכיוון דרום. השביל מושך למטה ומתחבר בהמשך לשביל הגולן שמגיע מכיוון מצפה-אופיר וגבעת-יואב וממשיך דרומה אל אמפי גולן. בנקודת החיבור לשביל הגולן ניתן להבחין בשרידי אמת המים שהובילה את מי נחל אל-על לסוסיתא (להרחבה: חיים בן דוד, מפעל המים של סוסיתא, אמות מים קדומות בארץ ישראל - קובץ מאמרים, בעריכת דוד עמית, יזהר הירשפלד ויוסף פטריך, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 1989, עמ' 140-133.)

אופציות להמשך: חזרה לנאות-גולן. אפשרויות לטיול ארוך יותר הן להמשיך עם שביל הגולן (לכל כיוון), או לעלות לעין-פיק (כיום, סתיו 2014 האתר סגור לרגל שיפוצים).אפשרות מעניינת, ארוכה יותר, אך לא קשה היא לרדת מאמפי גולן על הכביש אל הסוסיתא ומשם לרדת לעין-גב.

תמונות מנובמבר 2012
חלמוניות בוואדי א-זייתון

צומחת לפלא

נחל עין-גב

קטע מאמת המים

יום שבת, 18 באוקטובר 2014

על אמות המים של ההתיישבות הציונית בעמק הירדן

הידעת? 'האמה הגבוהה'- היא משלנו*
* [אני מתגורר בדגניה ב' רק חמש שנים אבל מרגיש כמו בבית]

בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת הוקמה בידי חמישה קיבוצים אמת המים הגבוהה (מדרום למסדה) אשר השקתה עם מי הירמוך את השדות החקלאיים במזרחו של העמק. כיום נמצאת האמה במצב תחזוקתי ירוד והיא בסכנת בלייה והרס מוחלט.

אזור בקעת כנרות (או נגב כנרות) מדרום לכנרת ובין נהרות הירדן והירמוך היה במשך מאות שנים יבש וחרב. התקיימה בו חקלאות בעל בלבד מכיוון שמקורות המים הזמינים היו נמוכים יותר בעמקי הנהרות שהתחתרו באדמה הרכה. החל מראשית שנות השלושים, בהמשך להתיישבות הציונית באזור, הוקמו בעמק-הירדן שלוש אמות מים גבוהות (אקוודוקטים) ועשרות תעלות בטון להולכת מי הנהרות אל השדות החקלאיים.
אמת המים הראשונה, 'האמה המשותפת' הוקמה בשנת 1932 ביוזמת דגניה ב' ובית-זרע (זוהי האמה שעברה לאורך גבולה הדרומי של דגניה ב' וכיום נמצא שם על אותו התוואי 'הצינור הירוק') בתכנון של מהנדס המים שמחה בלאס שהתגורר באותה עת בדגניה ב'. המים הועלו מנהר הירדן אל עבר המישור החרב במשאבות שקיבלו חשמל מתחנת הכוח בנהריים שהחלה לפעול באותן שנים ומשם זרמו באמה בכוח הגרביטציה בלבד אל השדות החקלאיים. הפיכת שטחי הקיבוצים למושקים אפשרה הפניית אדמות לשם הקמת קיבוץ חדש הוא קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר, קיבוץ אפיקים, אשר נהנה אף הוא ממי האמה.
האמה השנייה בעמק-הירדן החלה לפעול בשנת 1938 באשדות-יעקב, והיא נבנתה על ידי חברי המשק במשך מספר חודשים ונמתחה ממזרח לקיבוץ בכיוון דרום-צפון. המים הועלו ממכון שאיבה על גדת הירמוך אל ראש האמה ומשם זרמו אל שדות הקיבוץ בדרום-מזרחו של העמק.
בראשית שנות הארבעים הצליחו המוסדות הציוניים לרכוש ולרכז בידיהם את כל אדמות הכפר צמח (סמח'). וועדה מיוחדת חילקה אדמות אלו בין הקיבוצים, כאשר כל קיבוץ קיבל חלקת קרקע מרוכזת בצדו המזרחי של עמק-הירדן. אז חברו חמישה קיבוצים: דגניה א', דגניה ב', כנרת, בית-זרע ואפיקים ויזמו הקמת אמת מים נוספת, 'האמה הגבוהה', להשקיית שדותיהם. גם אמה זו תוכננה בידי שמחה בלאס והיא נחנכה בשנת 1943. האמה קלטה את מימיה ממי הירמוך אשר הועלו אליה ממכון השאיבה מדרום למסדה ומשם זרמו גרביטציונית לשדות במזרחו של העמק.
אמות המים ותעלות הבטון הרבות שהסתעפו מהן, שינו לבלי הכר את נוף האזור משומם ויבש לפורח וירוק. לנוף החקלאי של עמק-הירדן תרומה חזותית להפיכת הארץ לירוקה ופורחת ותרומה חברתית חינוכית של סיפור המורשת הציונית בשטח ובמראה עיניים. כיום שלושת אמות המים (האקוודוקטים) לא פעילות עוד. מהאמה הראשונה, 'האמה המשותפת', נותר קטע קצר בסמוך לדגניה ב' אשר שופץ בעזרת אגודת המים של עמק הירדן. גם מהאמה  של אשדות-יעקב נותר קטע קצר בלבד אשר שופץ אף הוא בידי אגודת המים (הקטע השמור נמצא מצפון ל'מצפה אבנר אלתר'). אגודת המים של עמק-הירדן השתמשה בתוואי של האמות להנחת קווי מים של 'מפעל ההשבה' (השבת מי קולחים לחקלאות).
אמת המים הגבוהה נותרה כמעט בשלמותה והיא בולטת ומרשימה בגובהה ובממדיה. אולם לאמה אין 'בעל-בית' או 'אבא אחד' והיא  סובלת ממחסור בתחזוקה. חלק מעמודי הבטון והתעלה נשברים ונסדקים וכך גם התעלה עצמה אשר צומחים בה קני סוף שמרחיבים את הסדקים ומסכנים את יציבות האמה. 'האמה הגבוהה' נמצאת אמנם מחוץ לשטח החצר של הקיבוצים עצמם, אך ראוי ואף חובה לדעתי למצוא גופים או מוסדות שייאותו לקחת על עצמם את שימור האמה, את חיזוקה וידאגו לתקציבים לכך. יש להנגיש את האמה לכלל הציבור, לחשוף אותה ולספר את סיפורה ואת חשיבותה לעמק-הירדן ולסיפור הציוני ולהתיישבות בכלל הארץ.
וראוי לסיים במשפט השחוק אך החשוב של יגאל אלון: "עם [קיבוץ? 'עמק'?] שאינו יודע את עברו עתידו לוט בערפל"...

לקריאה נוספת
·        יהושע בן-אריה- עמק הירדן התיכון
·        זלמן וינוגרדוב- אמת המים המשותפת המהפכה הירוקה בעמק הירדן
·        כמים רבים- עם מאיר ואסתר מלמד (עריכה: מוקי צור)
·          כתבה בווי-נט- :1943 ושאבתם מים מהירמוך                                                                     http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3159537,00.html

המקטע היחידי ששרד מהאמה המשותפת (צמוד לדגניה ב') עבר שיפוץ ותיחזוק המבנה



העמודים של האמה הגבוהה מתפרקים לאיטם


את האמה הגבוהה ניתן לראות גם מאזור רמת סירין