המדגה הסמוי מן העין בעמק-הירדן

בריכות הדגים של בית-זרע (התל ליד הוא שרידי הכפר עובדייה). מתוך: ארכיון בית-זרע

הניסיון הרציני הראשון להחזקת דגים בבריכות בארץ, גידולם ושיווקם, היה בקורדניבעין-אפק אשר בעמק זבולון באמצע שנות השלושים. קיבוץ ניר-דוד, בסוף שנות השלושים של המאה העשרים, היה ראשון הקיבוצים להכנסת המדגה כאחד מענפי המשק והחרו החזיקו אחריו משקים נוספים בעמק בית-שאן, בעמק החולה ובמפרץ עכו.

יישובי עמק הירדן החלו בפיתוח ענף המדגה בראשית שנות הארבעים, עם ריכוז אדמות הכפר הערבי צמח בידי הקרן הקיימת לישראל והקמת מפעל המים האזורי להשקיית האזור ממי הירמוך. גורמים אלו אפשרו הפניית משאבי קרקע ומים גם לשם הקמת ענף בריכות הדגים כשקבוצת כנרת וקבוצת דגניה ב' היו הראשונות לחפור בריכות בשטחי ביצות שלא צלחו לגידולי חקלאות- כנרת באפיק הקדום של מוצא הירדן מן הכנרת, ודגניה ב' בשטח ה'זור' של הירדן, אותו ניתן היה למלא מים בגרביטציה. הגורמים העיקריים להכנסת הענף לאזור היו הרצון לפתוח אפיקי פרנסה חדשים, האפשרות לניצול שטחים שלא התאימו לעיבוד חקלאי אחר ושפע מים מנהרות הירדן והירמוך.

ההצלחה הכלכלית הייתה גדולה ותוך שנתיים הוכנסו בריכות הדגים לכל קיבוצי האזור, כאשר כל יישוב החזיק בין 150 ל- 300 דונם בריכות. שטח הבריכות הכללי בעמק הירדן עמד בשנת תש"ו (1945-6) על 1734 דונם מסך של כמעט 14,000 דונם של שטחי חקלאות. הענף המשיך לגדול ולהתפתח והגיע לסך של כמעט 4000 דונם בכלל יישובי עמק הירדן בראשית שנות השישים, עם יבול של 900 טון קרפיון בשנת 1963.

מתוך: אמנון לויה- 'מקומו של ענף המדגה בתולדות ההתיישבות בשנים 1937-1949.' אוניברסיטת חיפה. 2000.

 בסוף שנות החמישים, ראשית שנות השישים חלה תפנית במעמדו של הענף. יישובי עמק הירדן נדרשו לצמצם את תצרוכת המים שלהם או לשנות את ייעודם, זאת בשל כמה סיבות: תכנית המוביל הארצי, העלייה במליחות הכנרת והירדן והטיית מי הירמוך בידי מדינות ערב. הדבר פגע קשות בכדאיות של ענף בריכות הדגים. לפיכך, המלצת תה"ל (חברת "תכנון המים לישראל בע"מ") הייתה להפסיק להזרים מים לבריכות הדגים בעמק-הירדן. בריכות הדגים צורכות כמויות מים גדולות: כ-5000 מ"ק לדונם בשנה. מתכנני החקלאות הדגישו את העובדה שבעתיד ניתן יהיה לקיים את ענף המדגה בבריכות הצורכות מים מתוקים (דוגמת אזור עמק-הירדן) רק כל עוד לא ניתן להשתמש בהם להשקיה. בפגישות של אנשי הקיבוצים עם אנשי המרכז לתכנון חקלאי דובר על צמצום ענף המדגה באזור בהדרגה עד לחיסולו בשנת 1970. בחוברת של המועצה האזורית עמק-הירדן מסוף שנת 1970, בשיחה לגבי מגמות התפתחות האזור ומשקיו, כבר לא מוזכר ענף המדגה כלל.

כיום, למעט ענף המדגה בקיבוץ אפיקים, אין עוד בריכות דגים פעילות באזור עמק-הירדן, אך ניתן למצוא שרידים בנויים של ענף המדגה בכל שטחי הקיבוצים השונים: בריכות בטון ששימשו לאחסנת הדגים לפני שיווקם לערים, סוללות אדמה שהגביהו את פני השטח ליצירת עומק מים לבריכה ו'נזירים' (נזיר- כינוי למתקן לוויסות גובה המים בבריכה). שרידי עבר אלה מייצגים מורשת תרבות ורנקולרית (יומיומית) של מבנים שנבנו מחומרים מקומיים לשימוש יומיומי, על-פי טכנולוגיות מקומיות עממיות (להבדיל מנכסי מורשת מונומנטליים שנבנו ושימשו למטרות טקסיות או הנצחה).

בריכת משלוח של הדגים לשוק- דגניה ב'

כיום ניתן למצוא שרידים אלה לקיום ענף בריכות הדגים לאורך השטחים הגובלים בנהר הירדן והירמוך. בריכת המשלוח של קבוצת כנרת (נראית כיום בשטח המדגה שהוסב בשנות השמונים של המאה הקודמת לשטח קייט ותיירות) הייתה מהראשונות שנבנו בארץ והיא באה לפתור את הצורך ב'עשיית' רשת באמצע הלילה על-ידי מספר רב של אנשים. בשטח המדגה של כנרת נשארו במקומם מכלי התערובת לאחסנת האוכל, מעלית כפות להעלאת הדגים והבריכות מלאות כולן מים. שביל ישראל עובר לאורכן של הבריכות וכך הן מהוות את המכלול השלם והנגיש ביותר שמספר את סיפור המדגה שהתקיים בעבר בעמק-הירדן.

 בריכות הדגים בשער-הגולן התפתחו בזכות 'שני משוגעים לדבר' אשר החלו בחפירת בריכות בשטח ה'זור' של הירמוך. בעת החפירה נתגלו שברי חרסים, כלי אבן וצלמיות אשר עוררו עניין בקרב הארכיאולוגים באזור ובארץ. בעקבות הממצאים ייסדו בקיבוץ חוג של חובבי עתיקות. הקיבוץ לא ביקש רישיון חפירה ומכיוון שהשטח היה אתר ארכיאולוגי הוא נקנס בבית המשפט בנצרת בסכום של 5 לירות... כאשר התמלאו הבריכות במים החלו להופיע גם ציפורים רבות שהיוו חגיגה לחובבי הטבע. ממזרח לקיבוץ ניתן לראות את שרידי סוללות העפר שהגביהו את הבריכות, את בריכת המשלוח החוסה בצל אקליפטוס ענק ומכלי אחסנת תערובת שכיום נמצאים בין עצים וסבך סמוך לגדר המערכת.

ענף המדגה בעמק-הירדן מהווה חלק מנוף ההתיישבות החקלאית היהודית של העת החדשה. על-אף שנוף זה הוא ברובו מתוכנן בידי מתכננים מקצועיים חקלאיים, הוא ראוי להיכלל בקטגוריה של נוף ורנקולרי, משום שהוא תוכנן לא משיקולי יופי ואסתטיקה אלא מתוך שיקולים יצרניים שבאו להתמודד עם קשיי האקלים, הקרקע, הטופוגרפיה וההשקיה. לנוף החקלאי של עמק הירדן תרומה חזותית להפיכת הארץ לירוקה ופורחת ותרומה חברתית חינוכית של סיפור המורשת הציונית בשטח ובמראה עיניים. נוף  זה מהווה תשתית לפעילות נופש ותיירות ענפה ומהווה מרכיב חשוב בהכנסה של יישובי האזור.

לקריאה נוספת

בן-אריה, יהושע. עמק-הירדן התיכון. הקיבוץ המאוחד, מרחביה, 1965.

אשל, צדוק (עורך). 40 שנות מדגה בישראל. ארגון מגדלי דגים בישראל, חיפה, תש"מ.

עמית-כהן, עירית. 'מורשת תרבות ורנקולרית'. אתרים 51. המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2012. עמ' 17.

בריכת המשלוח של אשדות-יעקב (איחוד?) כיום מעבר לגדר המערכת עם ירדן

מיכל אחסנת תערובת שנותר מהמדגה בשער-הגולן, סמוך לגדר המערכת עם ירדן

חלמוניות ברמה"ג- בוואדי זייתון

ברגעים אלו ממש ישנה הפריחה הגדולה של החלמוניות ברכס החזיקה.
על החלמוניות  באתר 'צמח השדה' (כתב: מייק ליבנה).
את הפרחים ניתן לראות במנחת או ללכת במסלול קצר מהר חוזק אל עין ג'ויזייה (מתוך אתר 'לכל' הרוחות').

בחזיקה 18/10/14

לקראת סוף אוקטובר ולתוך נובמבר אמורה להתחיל הפריחה לאורך מצוק מבוא חמה. מקום נוסף ופחות מוכר בו צומחת החלמונית הוא הנחל היורד מכיוון הלולים של מושב נאות גולן (במפה- וואדי א-זייתון) שמתחבר בהמשך לנחל עין-גב. בטיול בנחל בנובמבר 2012 נראו מספר רב של חלמוניות וכן נרקיסים, רקפות ותנים.

נכנסים למושב ומקיפים אותו ממזרח, כשהלולים נמצאים במורד הישוב לכיוון דרום. השביל מושך למטה ומתחבר בהמשך לשביל הגולן שמגיע מכיוון מצפה-אופיר וגבעת-יואב וממשיך דרומה אל אמפי גולן. בנקודת החיבור לשביל הגולן ניתן להבחין בשרידי אמת המים שהובילה את מי נחל אל-על לסוסיתא (להרחבה: חיים בן דוד, מפעל המים של סוסיתא, אמות מים קדומות בארץ ישראל - קובץ מאמרים, בעריכת דוד עמית, יזהר הירשפלד ויוסף פטריך, ירושלים: הוצאת יד בן צבי, 1989, עמ' 140-133.)

אופציות להמשך: חזרה לנאות-גולן. אפשרויות לטיול ארוך יותר הן להמשיך עם שביל הגולן (לכל כיוון), או לעלות לעין-פיק (כיום, סתיו 2014 האתר סגור לרגל שיפוצים).אפשרות מעניינת, ארוכה יותר, אך לא קשה היא לרדת מאמפי גולן על הכביש אל הסוסיתא ומשם לרדת לעין-גב.

תמונות מנובמבר 2012

חלמוניות בוואדי א-זייתון

צומחת לפלא

נחל עין-גב

קטע מאמת המים

על היסטוריה ושימור- אמות המים של ההתיישבות הציונית בעמק הירדן

בראשית שנות הארבעים של המאה הקודמת הוקמה בידי חמישה קיבוצים אמת המים הגבוהה (מדרום למסדה) אשר השקתה עם מי הירמוך את השדות החקלאיים במזרחו של העמק. כיום נמצאת האמה במצב תחזוקתי ירוד והיא בסכנת בלייה והרס מוחלט.

אזור בקעת כנרות (או נגב כנרות) מדרום לכנרת ובין נהרות הירדן והירמוך היה במשך מאות שנים יבש וחרב. התקיימה בו חקלאות בעל בלבד מכיוון שמקורות המים הזמינים היו נמוכים יותר בעמקי הנהרות שהתחתרו באדמה הרכה. החל מראשית שנות השלושים, בהמשך להתיישבות הציונית באזור, הוקמו בעמק-הירדן שלוש אמות מים גבוהות (אקוודוקטים) ועשרות תעלות בטון להולכת מי הנהרות אל השדות החקלאיים.

בקעת כנרות היבשה והחרבה לפני התרחבות ההתיישבות היונית. מתוך ספרו של בן אריה- עמק הירדן התיכון

אמת המים הראשונה, 'האמה המשותפת' הוקמה בשנת 1932 ביוזמת דגניה ב' ובית-זרע (זוהי האמה שעברה לאורך גבולה הדרומי של דגניה ב' וכיום נמצא שם על אותו התוואי 'הצינור הירוק') בתכנון של מהנדס המים שמחה בלאס אשר התגורר באותה עת בדגניה ב'. המים הועלו מנהר הירדן אל עבר המישור החרב במשאבות שקיבלו חשמל מתחנת הכוח בנהריים שהחלה לפעול באותן שנים ומשם זרמו באמה בכוח הגרביטציה בלבד אל השדות החקלאיים. הפעלת אמת המים הגדילה את כמות שטחי החקלאות המושקים לכדי 40% מהקרקע המעובדת ואפשרה הרחבה וביסוס של ענפי היסוד החקלאיים של האזור- הבננות והאספסת. הפיכת השטחים החקלאיים למושקים אפשרה הפניית אדמות לשם הקמת יישוב חדש נוסף הוא קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר, קיבוץ אפיקים, אשר נהנה אף הוא ממי האמה.

האמה השנייה בעמק-הירדן החלה לפעול בשנת 1938 בקיבוץ אשדות-יעקב, והיא נבנתה על-ידי חברי המשק במשך מספר חודשים ונמתחה ממזרח למשק בכיוון דרום-צפון. המים הועלו ממכון שאיבה על גדת הירמוך אל ראש האמה ומשם זרמו אל שדות הקיבוץ. בעקבות הפעלת האמה גדל שטח החקלאות המושקה של היישוב בדרום-מזרחו של העמק מ- 750 דונם ל- 2400 דונם.

בניית האמות התבצעה בידי חברי היישובים עצמם. מתוך בן אריה- עמק הירדן התיכון

בראשית שנות הארבעים הצליחו המוסדות הציוניים לרכוש ולרכז בידיהם את כל אדמות הכפר צמח (סמח'). וועדה מיוחדת חילקה אדמות אלו בין הקיבוצים, כאשר כל קיבוץ קיבל חלקת קרקע מרוכזת באזור המזרחי של עמק-הירדן. אז חברו חמישה קיבוצים: דגניה א', דגניה ב', כנרת, בית-זרע ואפיקים ויזמו הקמת אמת מים נוספת, 'האמה הגבוהה', להשקיית שדותיהם. גם אמה זו תוכננה בידי שמחה בלאס והיא נחנכה בשנת 1943. האמה קלטה את מימיה ממי הירמוך אשר הועלו אליה ממכון השאיבה מדרום למסדה ומשם זרמו בצורה גרביטציונית אל השדות במזרחו של העמק. קיבולת הובלת המים של 'האמה הגבוהה' הייתה כ- 3000 מ"ק בשעה, כמות גבוהה משמעותית מן האמה שעל הירדן (1900-1500 מ"ק בשעה), וכן רמת מליחות המים בירמוך הייתה נמוכה משמעותית לעומת מי נהר הירדן (80 מ"ג כלור למול 250 מ"ג כלור ואף יותר בהתאמה). עם הפעלת האמה הושלם כמעט במלואו השטח המושקה באזור עמק-הירדן.

מפה בה נראות שלושת האמות. מתוך עבודת מ.א של רן אמיתי- 'תרומתה של חברת החשמל הארץ-ישראלית להתפתחותו של עמק-הירדן התיכון בתקופת המנדט'

 

 

מדוע יש להכריז על 'האמה הגבוהה' בעמק-הירדן כאתר הראוי לשימור

אמות המים ותעלות הבטון הרבות שהסתעפו מהן שינו לבלי הכר את פני עמק-הירדן מנוף יבש, חרב ושומם למקום פורח וירוק, בעל חקלאות שלחין נרחבת שאפשרה הקמת נקודות יישוב חדשות. לנוף החקלאי של עמק-הירדן תרומה חזותית להפיכת הארץ לירוקה ופורחת ותרומה חברתית חינוכית של סיפור המורשת הציונית בשטח ובמראה עיניים.

גלויה לשנה טובה משנות השישים של המאה הקודמת. אזור בקעת כנרות מיושב כולו ומשובץ בשדות ומטעים

אמות המים שהוקמו בעמק-הירדן מציינות את ראשית דרכו של שמחה בלאס בנושא מים והשקיה בארץ-ישראל, כאשר בהמשך הוא היה מיוזמי ומתכנני קו המים לנגב בשנות הארבעים ומיוזמי הקמת המוביל הארצי לאחר הקמת המדינה.

אמת המים הראשונה וכן 'האמה הגבוהה' היו מפעל משותף למספר יישובים והן היוו זרז להתארגנות אזורית בהמשך של שיתוף משקי, כלכלי וביטחוני אשר הוביל להקמת וועד הגוש של עמק-הירדן שהיה הוועד האזורי הראשון בארץ.

שלושת אמות המים מהוות חלק בלתי נפרד מיישובי עמק-הירדן ומן המערכת הכלכלית והחקלאית שם. הן מסמנות ציון דרך חשוב בהתפתחות היישובית והחקלאית הציונית באזור, התפתחות שהמשיכה והתרחבה לכל הארץ.

כיום שלושת אמות המים (האקוודוקטים) לא פעילות עוד. מהאמה הראשונה, 'האמה המשותפת', נותר קטע קצר בסמוך לדגניה ב' אשר חוזק בעזרת אגודת המים של עמק הירדן. גם מהאמה  של אשדות-יעקב נותר קטע קצר בלבד אשר שופץ אף הוא בידי אגודת המים (מצפון ל'מצפה אבנר אלתר'). אגודת המים של עמק-הירדן השתמשה בתוואי של האמות להנחת קווי מים של 'מפעל ההשבה' (השבת מי קולחים לחקלאות).

אמת המים הגבוהה נותרה כמעט בשלמותה והיא בולטת ומרשימה בגובהה ובממדיה. אולם לאמה אין 'בעל-בית' או 'אבא אחד' והיא  סובלת ממחסור בתחזוקה. חלק מעמודי הבטון והתעלה נשברים ונסדקים וכך גם התעלה עצמה אשר צומחים בה קני סוף שמרחיבים את הסדקים ומסכנים את יציבות האמה. 'האמה הגבוהה' נמצאת אמנם מחוץ לשטח החצר של הקיבוצים עצמם, אך ראוי ואף חובה לדעתי למצוא גופים או מוסדות שייאותו לקחת על עצמם את שימור האמה, את חיזוקה וידאגו לתקציבים לכך. יש להנגיש את האמה לכלל הציבור, לחשוף אותה ולספר את סיפורה ואת חשיבותה לעמק-הירדן ולסיפור הציוני ולהתיישבות בכלל הארץ.

 

לקריאה נוספת

·        יהושע בן-אריה- עמק הירדן התיכון

·        זלמן וינוגרדוב- אמת המים המשותפת המהפכה הירוקה בעמק הירדן

·        כמים רבים- עם מאיר ואסתר מלמד (עריכה: מוקי צור)

·                    כתבה בווי-נט- :1943 ושאבתם מים מהירמוך                                                                                 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3159537,00.html

 

המקטע היחידי ששרד מהאמה המשותפת (צמוד לדגניה ב') עבר שיפוץ ותיחזוק המבנה

העמודים של האמה הגבוהה מתפרקים לאיטם

את האמה הגבוהה ניתן לראות גם מאזור רמת סירין